דוד חיים מאיר, בן לחיה וליאיר, אח לאורי, אחיה, נעמה, אביטל, צוריאל וגילת, נולד בכ“ו באייר תשנ“ב (29.5.1992), גדל ביישוב כוכב השחר, למד בבית הספר היסודי שביישובו ולאחר מכן בישיבה התיכונית קריית ארבע (”יתק“א“). חבריו לכיתה סיפרו שהיה ”שם בר במחזור ובישיבה כולה באישיות המיוחדת שלו, בחיוך הגדול שלו וביכולת לחבר בין כולם“.
דוד היה ילד ונער שובב, שגדל להיות גבר חזק, חובב ספורט ואקסטרים, אהב לשחק כדורגל, לרכוב על אופנועי שטח, לרוץ ריצת מרתון ולאתגר את עצמו.
עם תום לימודי התיכון המשיך את לימודיו במסגרת הישיבה בעֵלי ובישיבה הגבוהה ביישוב איתמר. דוד התגייס לסיירת מטכ“ל והפך בה לקצין מוערך, מקצועי ואהוב.
דוד השתתף בפעילויות שכפי הנראה לא תתפרסמנה. על אף נועזותו ומקצועיותו, הוא התאפיין בדבקות במטרה, ביכולות פיזיות טובות ובמוטיבציה גבוהה. הוא היה אלוף בניווטים. תרומתו לצוות וליחידה הייתה משמעותית מאוד, ובסיום המסלול אמר עליו מפקדו שאם הצוות הוא חפיסת קלפים, דוד הוא הג‘וקר.
בשנת 2021 נשא את ענת לאישה, ובתחילת 2023 נולד בנם, שקד.
בבוקר 7 באוקטובר, עם פרוץ מתקפת החמאס האכזרית, מיהר דוד להתייצב ולחם לצד חבריו בקיבוץ בארי, הגן והציל אזרחים רבים. במהלך הקרב נפצע אנושות, בחלוף זמן קצר מת מפצעיו. מילותיו האחרונות נועדו לרעייתו ולבנו: ”תגיד לענת שאני אוהב אותה ואת שקד, ואני מצטער“. דוד הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים.
כתבות, ראיונות ושיחות על הספר ועל תורת הבנים.
למעלה מאלפיים חללים ונרצחים הלכו מאיתנו מאז אסון שמחת תורה, השביעי באוקטובר. את רחובות ישראל והעולם מעטרים עוד מאות רבות של סטיקרים, משפטים הראויים להפוך לצו לחיים, למורי דרך מוסריים וערכיים.
אנחנו מזמינים אתכם לסייע לנו.
אתם מוזמנים להעלות סטיקרים נוספים, לתאר בקצרה את סיפור חיי הנופלים. אולם, בעיקר, אתם מוזמנים לפרש את הסטיקרים, לאפשר לכולנו לתרגם את תורת הבנים לתורת חיים.
אתם מוזמנים להפוך את הסטיקר למִשנה, "הוא היה אומר".
[תוכלו גם להעלות סטיקר, לספר בקצרה את סיפור חיי הנופלים ולבקש ממערכת האתר להוסיף פירוש!]
