מוריה, בתם של סנדרה ויאיר, אחותם של מיכאל, אליה ויהל, נולדה בבני ברק בז‘ באלול תשנ“ט (19 באוגוסט 1999). למדה בבתי ספר ברעננה ובגבעת גונן בירושלים. צחוקה המתגלגל היה אחד מסימני ההיכר שלה, והיא הייתה הלב הפועם של בני החבורה. כבר בנעוריה הקימה מועדון לצעירים שהיה למוקד חברתי של בני הנוער ביישוב. מוריה התברכה בידי זהב: היא ציירה, אפתה ויצרה. כשהייתה בת שמונה־עשרה בחרה להוסיף לשמה את השם אור. אישיותה הרוחנית הובילה אותה אחת לשנה להודו, שם הרגישה חיבור פנימי מיוחד. בשנתה האחרונה החלה להעמיק בלימודי יהדות.
מוריה עבדה כספרית בתל אביב, הייתה זו דרך נוספת לבטא את כישוריה, יצירתיותה ואהבתה לבני אדם.
לב הזהב של מוריה הפך אותה לנערה אוהבת אדם שזכתה להיות גשר בין אנשים שונים.
מוריה נהגה כבוד בכל אדם ולכן התרחקה מלשון הרע.
מוריה נרצחה בכ“ב בתשרי תשפ“ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שבילתה עם חבריה בפסטיבל נובה בשדות קיבוץ רעים. היא נרצחה כששהתה באמבולנס של יוסי. 18 מתוך 20 שוכני האמבולנס נרצחו. היא הובאה מנוחת עולמים בגבעת שאול שבירושלים.
כתבות, ראיונות ושיחות על הספר ועל תורת הבנים.
למעלה מאלפיים חללים ונרצחים הלכו מאיתנו מאז אסון שמחת תורה, השביעי באוקטובר. את רחובות ישראל והעולם מעטרים עוד מאות רבות של סטיקרים, משפטים הראויים להפוך לצו לחיים, למורי דרך מוסריים וערכיים.
אנחנו מזמינים אתכם לסייע לנו.
אתם מוזמנים להעלות סטיקרים נוספים, לתאר בקצרה את סיפור חיי הנופלים. אולם, בעיקר, אתם מוזמנים לפרש את הסטיקרים, לאפשר לכולנו לתרגם את תורת הבנים לתורת חיים.
אתם מוזמנים להפוך את הסטיקר למִשנה, "הוא היה אומר".
[תוכלו גם להעלות סטיקר, לספר בקצרה את סיפור חיי הנופלים ולבקש ממערכת האתר להוסיף פירוש!]
