גיא יעקב, בנם של יעל ומיכאל, אחיהם של תמר תאומתו ושל יובל, נולד בעתלית בל‘ באב תשנ“ט (12 באוגוסט 1999). הוא למד בבית הספר היסודי ביישובו ובישיבה התיכונית יבנה שבחיפה. גיא בלט בהיותו מנהיג הסוחף אחריו את חבריו, ובכל מקום השרה רוח מיוחדת. לצד היותו תלמיד שקדן, מתמיד ורציני, לא ויתר על פעילות התנדבותית־ערכית רחבה: הוא היה מדריך מוביל בסניף בני עקיבא, חונך המצמיח כנפיים לנערים ונערות עם צרכים מיוחדים, שפגשו בו בפעילות תנועת כנפיים של קרמבו, וכן אימץ קשישים.
עם תום לימודי התיכון המשיך גיא לשנת לימוד במכינה הקדם־צבאית מיתרים־לכיש. במהלך השנה העמיק את שורשיו האנושיים, היהודיים, הציוניים.
גיא ראה בגיוס לצה“ל מימוש של חובה, שליחות ומסירות. הוא הצטרף לחיל השריון וביצע כל משימה במלואה. לאחר שסיים בהצלחה את קורס הקצינים שימש מ“מ (מפקד מחלקה) ומ“פ (מפקד פלוגה) בגדוד 52 של עוצבת עקבות הברזל, חטיבה 401. גיא תבע מחייליו מקצועיות, אך בה בעת לא פסק מלגלות רגישות כלפי כל אחד ואחד מהם. כל בוקר נפתח במסדר חיוך, שבו נהג להניח יד על כתפי החיילים ולשאול כל אחד ואחד מהם: ״חייכת היום?״ בשנות שירותו החל לטפח זוגיות עם נועה, אהבה שלעד תישאר יפה ותמה.
בי“ז בתשרי תשפ“ה, 19 באוקטובר 2024, הוביל גיא את הפלוגה ללחימה בג‘באליא שבצפון רצועת עזה. הטנק שפיקד עליו ספג ירי טיל נ“ט (נגד טנקים), וגם ברגעים אלה גיא חירף נפשו כדי להציל את חייליו. עשרה ימים התפללו רבים לרפואתו עד שהוכרע.
הוא הובא לקבורה בחלקה הצבאית שבבית העלמין בעתלית.
כתבות, ראיונות ושיחות על הספר ועל תורת הבנים.
למעלה מאלפיים חללים ונרצחים הלכו מאיתנו מאז אסון שמחת תורה, השביעי באוקטובר. את רחובות ישראל והעולם מעטרים עוד מאות רבות של סטיקרים, משפטים הראויים להפוך לצו לחיים, למורי דרך מוסריים וערכיים.
אנחנו מזמינים אתכם לסייע לנו.
אתם מוזמנים להעלות סטיקרים נוספים, לתאר בקצרה את סיפור חיי הנופלים. אולם, בעיקר, אתם מוזמנים לפרש את הסטיקרים, לאפשר לכולנו לתרגם את תורת הבנים לתורת חיים.
אתם מוזמנים להפוך את הסטיקר למִשנה, "הוא היה אומר".
[תוכלו גם להעלות סטיקר, לספר בקצרה את סיפור חיי הנופלים ולבקש ממערכת האתר להוסיף פירוש!]
