"וחותם יד כל אדם בו"

ענר אליקים, בנם הבכור של שירה ומשה, אחיהם של טליה, איילה, אריאל, תמרה, עלמה והילי, נולד בי״ז באדר תשס״א (12 במרץ 2001). ענר למד בבית ספר הימלפרב, ולאחר סיום לימודיו המשיך למכינת העמק בכפר רופין. ענר ניגן בפסנתר וצייר מגיל צעיר.
בשיריו ובציוריו הוא ביטא את ערכיו, את רגישותו לאחר, את תקוותו לאחדות, לשוויון ולצדק. ענר כאב את הקיטוב ותיעב שנאה ועוולות.

ענר נפצע פעמיים בגיבוש לסיירת מטכ“ל. גיוסו התעכב בשנה וחצי, ובזמן הזה הוא בנה לעצמו אולפן ביתי, יצר והקליט את שיריו. כשהחלים מהפציעות התגייס לסיירת הנח“ל והיה בה לחייל ולמפקד מצטיין.
בשמחת תורה תשפ“ד, 7 באוקטובר 2023, היה ענר בחופשת חג. הוא בא הביתה בערב החג ממוצב סופה, ולמוחרת היום הגיע לנובה עם חברו הטוב הירש גולדברג־פולין.

בשעה 6:29, כשהתחילה מתקפת הטילים, התקשר ענר למפקדו, וזה הורה לו להקפיץ את חייליו לבסיס. ענר הודיע למפק״ץ שהוא עתיד להגיע ראשון, כיוון שמתחם הנובה קרוב לבסיס סופה.
בדרך לבסיס, כשגבר הירי, נכנסו ענר וחברו הירש למיגונית בצומת רעים שהצטופפו בה אנשים רבים. ענר, שראה את עוצמת הבלבול, לקח מנהיגות. הוא עשה כל שביכולתו כדי להרגיע את חבריו למיגונית. הוא הבחין בכעשרים מחבלים חמושים שהתקרבו לעבר המיגונית, הצטייד בשבר בקבוק ונעמד בפתח המיגונית. הוא הנחה את כל הנוכחים לשכב ולהגן על עצמם והמתין לבדו למחבלים, אך הם חששו להיכנס. ענר הבין שעוד מעט יחלו להשליך רימונים ותכנן לתפוס אותם ולהשליך אותם בחזרה. הוא הורה לאחרים שימשיכו לפעול בדרך זו אם ייפצע. תשעה רימונים הצליח ענר לתפוס ולהשליך בחזרה, אלא שאז ירו המחבלים טיל אר־פי־ג'י. ענר נפצע אך לא ויתר, ועל אף הפציעה הצליח לתפוס ולהשליך עוד שני רימונים. ענר נהרג מירי מחבלים לאחר שזרק את הרימון האחרון. המחבלים חדרו למיגונית, רצחו ושבו רבים.